חברות וחברים יקרים

תם לו חג הביכורים ועוד מעגל של חגי השנה הסתיים לו.

השנה, עקב המלחמה ומצב הרוח הכללי בעם עלתה שאלה האם לחגוג את החג בממדיו הרגילים או שמא יש לצמצמו ולחגוג במתכונת צנועה יותר. לאחר לבטים רבים הוחלט שנכון יהיה לארח קיבוץ מפונה מהצפון שנבצר ממנו לחגוג בביתו ובמסורתו ולאור זאת, לקיים את החג במתכונתו הרגילה.

קיבוץ ברעם נבחר ומייד נתן את הסכמתו.

250 איש הגיעו מקהילת ברעם המפונה לטבריה, לקיבוץ מעגן ולעוד יעדים שונים שהמשפחות בחרו בהן.

גבי יעבץ מברעם עלה על הבמה לברך, הטקסטים של החג הותאמו למצב והייתה התייחסות ראויה ומכבדת לחטופים שעדיין לא שבו, למשפחות המפונים המתארחות בביתנו כבר 8 חודשים, לקהילת ברעם ולחיילים האמיצים שנפלו בקרב ברצועה בבוקר החג.

הצבע הצהוב היה שזור לאורך החג כולו והחטופים היקרים שלנו ליוו אותנו לאורך כל החג בליבנו. כי אי אפשר אחרת.

היתה בחג אווירה מיוחדת שאפשרה ללב להתרגש ואף לשמוח, לצד הכאב והקושי הגדול.

הנוכחות המרגשת של פנינה רק הוסיפה עוד יותר להרגשה הייחודית של החג השנה.

תודה גדולה גדולה לכל העוסקות והעוסקים במלאכה, תודה לחן וקרינה על לקיחת המושכות ותודה ענקית לשתי האלופות – נתי וקטי – על ניהול החג והפקתו במשך שנים כה רבות!

לאחר החג, אירחנו ברוחב לב את קהילת ברעם בחדר-האוכל לארוחת חג.

זו הפעם הראשונה מאז שהקיבוץ פונה שהם מתכנסים יחד במספרים כאלה.

צוות מתנדבים מסור שלנו הפיק אירוח וארוחה לתפארת בניהולם של נתי גולדשטיין, קארן אייזנברג, אהרון שיינקמן ושחר אלעד.

היה לי העונג לברך אותם ולשוחח עמם.

הם היו נרגשים עד דמעות מהמחווה, מההזמנה היפה שנשלחה מאיתנו לפני מספר שבועות, מהטקס המרשים והעוצמתי שלנו, מהארוחה המפנקת ומרוחב הלב הגדול.

ההתרגשות שלהם מילאה את ליבי.

בקשר האישי שיש לי עם המפונים המתארחים אצלנו, אני מוצא את עצמי לא פעם מדמיין איך זה להיות בנעליהם כמשפחה, כקהילה.

פתאום זה היכה בי.

לא רק שקהילת ברעם לא נפגשה יחד כבר 8 חודשים, אלא שדווקא בתקופה של חגים ובטח בחג כזה חקלאי, ארצי, עם מסורת קיבוצית וחיבור שורשי לבית ולאדמה – הם מוגלים מביתם ונבצר מהם לחגוג יחד ולהודות על הטוב שבחלקם.

ההזמנה שלנו אפשרה להם קצת לנשום, לחגוג יחד, להתרגש ולהרגיש שוב קיבוץ. קהילה.

אבל היא גם הציפה את הקושי ואת הכאב מהגלות המתמשכת מהבית שמופגז ובלתי ניתן לשוב אליו.

אני גאה מאוד בבית שלי, בקהילה שלי ובקבוצת אנשים קטנה ומופלאה שעושה ימים כלילות על-מנת לעשות טוב לאלה שחייהם התהפכו עליהם ב- 7.10 הנמצאים כאן איתנו.

מצורפים דברים שכתבה סמדר בקר מקיבוץ ברעם (בתם של מיכל ואריאל שיבולת):

עוד לא מוצאת את המילים מההתרגשות של אתמול… ההזמנה לחברי ברעם לבוא ולהשתתף בחג ביכורים בגן שמואל היתה מפתיעה וממש לא מובנת מאליו. קבלת הפנים והכנסת האורחים החמה הייתה מרגשת מאוד ורוצה להעביר לכולם את התודות הרבות שלא מפסיקות להגיע מהחברים בברעם. כולם התרגשו והתפעלו מהחג המדהים והמסורת העוצמתית, שעוברת משנה לשנה, שיחד עימה הוזכרו ברגישות, לאורך כל החג, גם החטופים ומי שחייהם השתנו ב-7.10. כמי שיודעים מה כרוך בהפקת אירוע קיבוצי, החברים נדהמו מההשקעה הענקית, כמות המשתתפים והרוקדים מכל הגילאים בחג, ומארוחת הערב המפנקת כיד המלך.

תודה לכל מי שיזם, איפשר, הכין והיה שותף באירוח. החום, החיבוק, והמילים הטובות ריגשו את כולם מאוד. תודה שפתחתם את הבית והלב.

סמדר בקר (שבולת)

שבת שלום,

איריס ועילם.