דברים שנאמרו במפגש סיכום שנה להורי הגיל הרך
כמה מילים, ממני אליכם.
נעמי שמר, ששיריה הם חלק בלתי נפרד מפסקול חיינו, כתבה את שירה המרגש, אני גיטרה, שמתאר בדייקנות, את תחושת ההודיה שמלווה אותי.
“אני גיטרה
הרוח מנגן עליי
בחילופי עונות
אני גיטרה
מישהו פורט עליי
בחילופי המנגינות”
במהלך ארבעת השנים, חלקן מאוד סוערות, התחלפו להן עונות וזכיתי לעבוד עם בעלי תפקידים שונים, אנשי צוות מחויבים, לראות תינוקות נולדים, וילדים שגדלו והמשיכו מאיתנו אל החינוך החברתי.
“אני סימן, אני עדות
לידידות ולבדידות
וגם במשעולי ילדות
אצעד לבטח”
אני עוזבת תפקיד מיוחד, נושאת איתי סימנים ועדויות ממפגשים משמעותיים עם יחידים ועם משפחות.
“הרפתקאות צועניות
במטוסים, באוניות
וטעויות צבעוניות
על כל השטח”
ברור, כי במילוי תפקיד כל-כך מורכב, נעשו גם טעויות. זה אומנם פוליטקלי- קורקט, ברמת המבוגר והילדים כאחד, לדבר על החשיבות שבטעות, על האנושיות שבכך ועל הלמידה המשמעותית, שהטעות מאפשרת. אך, ביננו, זה לא באמת מקל כשזה פוגע בך אישית. אז אם יש מי שנפגע ממני ופספסתי הזדמנות להתנצל, אנצל הזדמנות זו. בבחינת, מודה ועוזב – ירוחם.
“ואין לי, אין לי טענות
גם לא היו לי
לא התייאשתי מימיי
כי מה שלא קרה במאי
יקרה בעזרת השם, ודאי
ביוני יולי”
היה לי חשוב לקדם הבנה, שהורים ומערכת הם לא בהתנגדות מובנית, כי האינטרס הגדול, טובת הילד, משותף לכולנו. צוות בתחושת רווחה, משרת את האינטרס הזה המשותף והקול ההורי, נכון שיקבל את ההכרה הראויה.
אני גיטרה
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכר(ת) את כל מי שניגן עלי, תרם בדרכו הייחודית להתפתחות האישית והמקצועית
ואני אומר(ת) לכל אחת ואחד מכם –
תודה
זכיתי להוביל מערכת מיוחדת במינה ואני משאירה אותה בידיים טובות
שלכם,
זהר רז