ניתן לומר שהספר שייך לז’אנר של ‘ספרי מסע’. המסע שלי נמשך לאורך כל החיים והוא מונע מחיפוש עצמי ארוך ומחיפוש המשמעות בחיי. לעיתים החיפוש רציונאלי ולעיתים הדחיפה למעשיי אינה בשליטתי באופן מוחלט. פעמים רבות שאלתי את עצמי בדיעבד: מה היה הדחף לביצוע מהלך מסוים [מתוך הרבים המתוארים בספר] דווקא בצורה הזו? שהריהו חורג מכל היגיון…
את הסיפור הזה ניסיתי להעלות על הכתב בספרי במטרה שהאנשים שאני חי במחיצתם שנים רבות יבינו סוף כל סוף את אותו ‘צמח בר’ שחי ביניהם. כמו כן, ניסיתי לקצר ככל האפשר בתיאור הסיפורים בהם השתתפתי, משתי סיבות: הראשונה – על מנת שלא ליצור ספר עב כרס, והשנייה – רצוני להקל על הקורא לעקוב אחר החוט המקשר לכל אורך הספר ובכך להבין את הכותב.
במבט לאחור ברור לי לגמרי שאם הספר היה נכתב היום הוא היה שונה לחלוטין. הייתי משמיט חלק ממה שכתבתי, ולגבי הרבה מאירועי חיי שלא נכנסו משום מה לספר, אני חש היום שהיה טעם לפרסמם.
התלבטתי רבות לגבי ספר זה, מאחר שמעולם לא עסקתי בכתיבה ולא חשפתי בפומבי את עצמי בצורה כזאת [אני אכן יכולה להעיד שכקוראת בהחלט חוויתי את הספר כחושפני].
לשמחתי בתהליך הוצאת הספר לזכרה של רחל, בו לוויתי על ידי עמירה הגני, אזרתי עוז ושיתפתי את עמירה בחלק מהדברים שכתבתי על עצמי, בכדי להתייעץ עמה ולשמוע את חוות דעתה. אישורה של עמירה הניע אותי להמשיך ולכתוב.
כאן גם המקום וההזדמנות להודות לעמירה, שמהחומר הגולמי – שנכתב להזכירכם בבולמוס כתיבה – עזרה לי באופן משמעותי להביא ספר זה לאוויר העולם.
למרות חששותיי הספר זכה ועדיין זוכה לתגובות אוהדות של חברי בקיבוץ, שעם חלקם לבושתי מעולם לא החלפתי מילה ובכל זאת הגיבו בחיוב, וכמובן שבני משפחתי והמעגל הקרוב של אנשים שהגיבו מאוד בחיוב גם הם.”
וכעת אני, כמביאת דבריו של עמנואל, מבקשת להוסיף את דעתי שלי: הספר היה עבורי מעניין. למדתי המון דברים שלא ידעתי על עמנואל, משפחתו ועבודתו ברחבי העולם. בצעירותו, עמנואל היה המחנך שלי במשך כ-3 שנים (בכתות ה’-ז’) אבל חלק גדול מהרפתקאותיו המתוארות בספר התרחשו אחרי תקופה זו ושמחתי להיחשף אליהן.
עמנואל התגלה לי בספר כאדם שהולך אחרי שאיפותיו וחלומותיו, מתמקצע בהם, רואה עולם, וניכר שהעשיר עד מאוד את חייו ומשמעות חייו.
בורכת וזכית, עמנואל.
תלמה דאונוב
למעוניינים.ות, הספר זמין להשאלה בספרייה