פטר גוייס למחלקה הגרמנית של הצבא הבריטי. המחלקה הורכבה מחיילים בריטים וארצישראליים דוברי גרמנית כשפת-אם וממספר עריקים ושבויי-מלחמה גרמנים שהצהירו שהם מתנגדי השלטון הנאצי.
פטר היה מפקד החולייה שנשלחה לפוצץ את בניין המפקדה של רומל, שהיה מפקד הכוחות הגרמניים במדבר המערבי (מצרים-לוב) במלחמת העולם השנייה, ומשימתו הייתה לכבוש את ארץ-ישראל מדרום.
הכח של פטר יצא בשתי משאיות, כשפטר במשאית הראשונה, עליה הועמסו 250 קילו חומר נפץ שנועדו לפוצץ את בניין המפקדה. במשאית השנייה היה הכח הלוחם.
כשהגיעו לשער הבסיס, ירד אחד השבויים הגרמניים כדי לבקש שיפתחו להם את השער, אך בעצם בגד בהם ואש נפתחה על הכח. הם השיבו באש, אך בהתקפה עליהם נפגע חומר הנפץ. המשאית התפוצצה כולה ומי שהיו בה נהרגו. ישראל כרמי, בראיונו עימי, סיפר שהייתה עדות שפטר היה זה שזרק רימון על חומר הנפץ ופוצץ אותו במכוון כדי להשלים את המשימה.
קצין צרפתי מיחידתו של פטר, שהיה בכח הלוחם במשאית השנייה, הצליח לברוח, הסתתר במדבר ולבסוף הגיע אל שטחי הצבא הבריטי – והוא הראשון שמסר עדות על האירוע ועל גורל הכח.
גופתו של פטר לא נמצאה. הוא הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע, והוצבה לזכרו אבן בחלקת הנעדרים בהר הרצל. כל ימיהם, לא סלחה גרטרוד לרודי על מותו של פטר.
הפרטים המובאים מעלה לקוחים מהספר “וינה-גן-גשמואל”, המבוסס על ראיונות עם רודי, שערכה דליה אמוץ-ויסליב (1972), בתם של יפה פלגי ויצחק גלייכר. בספר לא נזכרים תאריכים מפורטים. הכתבה נסמכת רק על העובדות שבספר ועל ראיון שקיימתי עם מפקדו וחברו של פטר, איש ה”הגנה” ישראל כרמי.
בשנים האחרונות יצאו תחקירים המנסים להרחיב את הידע על פרשת חייו ומותו של פטר. קיימים מספר אתרים המביאים גרסאות שונות לסיפור, ביניהם לתת פנים לנופלים, עיתון הארץ ואתר יזכור.