אז מי הם האוגנדים שהיו כאן שנתיים?

סטודנטים מצטיינים לחקלאות מאוניברסיטאות שונות באוגנדה, בדרך כלל בשנה השנייה או השלישית ללימודיהם, שבאו לשנת השתלמות בארץ: חמישה ימי עבודה חקלאית בקיבוצים ומושבים, ויום לימודי חקלאות במכללות האיזוריות (הסטודנטים שלנו למדו ברופין).

הם הגיעו דרך חברת “אגרוסטדיז” הישראלית, המביאה סטודנטים לחקלאות ממדינות שונות בעולם, להשתלמות בארץ. הקבוצה הנוכחית הגיעה לגן שמואל באוקטובר 2021, ותסיים את שהותה בארץ בראשית השבוע הבא. הם התחילו שלושה עשר ונותרו שמונה. חלקם עבדו ברפת ובגד”ש ורובם בפרדס.

לגבי ההיכרות עם הקיבוץ, היה ברור לנו מאוד מה צריך להסביר, ללמד ולספר. לקח לנו זמן להבין שהשוני בין העולם ממנו הם באים, לעולם שבו אנו חיים – בתפיסות החברתיות והתרבותיות – הוא עצום, ונדרשו לנו שעות רבות מאוד של מפגשים ושיחות כדי לברר, לתווך ולהסביר את עולם המושגים ואת הקודים ההתנהגותיים והחברתיים שלנו.

במהלך שהותם כאן, נפגשנו עם הקבוצה אחת לשבועיים, לשיחה בת שעתיים – שלוש. היתה בהם סקרנות בלתי נלאית לדעת על הקיבוץ, מדינת ישראל, יהדות, ציונות, נצרות, הסכסוך הישראלי – פלסטיני והיסטוריית עולם כללית. בשיחות אישיות יותר, הם סיפרו על אוגנדה: על השבטים והכפרים מהם באו (כמעט כל אחד משבט אחר), על משפחותיהם ועל שאיפותיהם ותכניותיהם עם שובם הביתה.

זכינו להכיר חבורת צעירים חכמים, אינטליגנטים, סקרנים, אדיבים, צנועים ומוקירי תודה. אין ספור פעמים הם שיבחו את הקיבוץ ואת החברים שפגשו. הם התפעלו מאוד מהרעיון הקיבוצי, משוויון ערך האדם, מהערבות ההדדית ומהשיתופיות. הם נפעמו מהקרבה בין ילדים למבוגרים – מהיחס החם ומחוסר הרשמיות במפגשים ביניהם – דבר שלא יעלה על הדעת בתרבות שלהם. הם שבים ואומרים שהמתנה הכי גדולה איתה הם חוזרים הביתה, הם הערכים החברתיים שראו בקיבוץ, אותם הם משתוקקים להנחיל בכפרים ובשבטים שלהם.

חגגנו איתם את כריסטמס והם חגגו איתנו את פסח. לקחנו אותם לחרמון לראות שלג (שלא ראו מעולם), לים (גם כן – לראשונה בחייהם), לסיור שקיעה בקיסריה, לפלאפל בפרדס חנה וכמובן – לכינרת, בעקבות הניסים של ישו. כאן ההתרגשות היתה בשיאה. הם כולם נוצרים אדוקים, רובם עם שמות תנכיים (אייזיק, ג’וזף, יפת, אברהם, סמואל, עזרא). בכנסיות בהן ביקרנו הם כרעו ברך, התפללו והדליקו נרות. הכינרת היתה גם הטבילה הדתית וגם השחייה המרעננת בשל החום הרב.

שני חברים נפלאים התנדבו לנהוג וללוות את טיולי הכינרת: זאב קוליקובסקי עם הקבוצה הראשונה ויזהר אלדן עם הקבוצה הנוכחית. תרומתם להצלחת הטיולים היתה מכרעת: מעבר להיותם הנהגים ברכב הנוסף בכל טיול, זאב היה המציל בעת הטבילה בירדנית, לקח אותם לשחייה קצרה בירדן, ובנוסף למסלול המתוכנן – לקח אותם לקפלה מעל הכנסייה בכורסי ותרם מהידע הרב שלו לאורך כל היום. יזהר, שמסיים קורס מורי דרך, הוסיף למסלול את כנסיית סנט פטרוס, הצטרף להדרכה של נעמי לאורך כל היום ולימד אותם שחייה בכינרת. תודתנו הגדולה לשניהם.

הערב (שישי), נחוג איתם את סיום התקופה, בקבלת שבת ובארוחת שבת כהלכתה – לבקשתם.

השנה היתה שנת שיא ביבולי הפרדס: למעלה מאחד-עשר אלף טון פרי. אין כל ספק שעבודתם הקשה והמסורה תרמה רבות להצלחת קטיף הפרי העונה.

אנו מודות על שזכינו לשנה וחצי של תהליך היכרות הן עם הסטודנטים והן עם צוות ענף הפרדס, שעשה אותנו שותפות לפרוייקט המיוחד הזה, ואפשר לנו להוציא לפועל את היוזמה לשילובם בחיי הקיבוץ, תמך ועמד לצידנו לאורך כל הדרך.

נעמי יצהר ורחלי בית הלחמי.