את עמית החלטתי לראיין לאחר שראיתי אותו יום אחד עובד על הקיר של שאול קנז ז”ל, שנמצא על קיר המפעל.

שאלתי אותו על פשר עשייתו, והבנתי ממנו שקיבל משימה מאתגרת לשפץ ולחדש את הקיר. הבעתי נכונות לראיין אותו על עשייה זו, ונעניתי בחיוב.

נפגשנו בסדנה שהוקצתה לו לצורך עשייה זו בבית הקומותיים שבבית הראשונים, בסמוך לחצר ראשונים.

עמית, איך התחברת למיזם הזה?

קצת לפני השבעה באוקטובר 2023, קיבלתי פנייה ממיכל שבולת וארנון כץ, שהיה רכז שירותים, לחדש את הקיר של שאול קנז ז”ל על הקיר החיצוני של המפעל.

שאול עשה את הקיר לכבוד 60 שנה למפעל, ובעצם עברו יותר מ־20 שנה מאז, ועלה צורך לשקם ולחדש.

איך קיבלת את הפנייה? מה הרגשת?

ההזדמנות להשאיר משהו כזה גדול ומוחשי קסמה לי. לפני כן, ציירתי על הקיר של פאב הביצה.

ויש שוני ביניהם?

כן, בהחלט. כאן אני מחדש ולא יוצר לגמרי מעצמי.

ישנם לא מעט דברים שדורשים חידוש, לעדכן, לשפץ – כמו שמות המשפחה וגם טקסטים.

בעצם, מה עשית עד התחלת עיסוקך בחידוש הקיר?

אני מגיע מעולמות הקרקס, אומנויות הבמה, ואחרי כמה שנים בעולם זה למדתי עיצוב גרפי ותקשורת חזותית ב”מנשר” בתל אביב.

איך זה מתחבר לעשייה בקיר?

למעשה, מה שאני הולך לעשות בקיר זה לא בדיוק מה שלמדתי.

אחרי שלקחתי את המיזם, הייתה חברה חיצונית, חברת “תכלת”, שבה נעזרנו בפרויקט הזה. אותה חברה שעשתה את הציור של יוחנן סימון בפואייה של חדר האוכל.

הם היו אמורים ללמד אותי את העבודה, אך כולם בחברה היו במילואים כקצינים, אז נאלצנו לדחות את התחלת המיזם בכמעט שנה. קיבלתי מהם דוח מפורט שמראה איך הייתה כל חתיכה בקיר, זאת במטרה להחזירה ליופייה הקודם, ומאחר שיש גם צורך בהרבה עדכון להיום — יש לי יותר חופש בעשייה.

אני איתם בתקשורת פתוחה ורציפה. הצוות של חברת “תכלת” היו פה בקיבוץ והדריכו אותי. מאז אני מתאמן על חידוש הקיר. אני עסוק במציאת החומרים המתאימים ובניסיונות להשיג מרקם אחיד, והרבה זמן מושקע בטקסטורה, לנוכח הבלאי שנוצר בקיר.

חוץ מתהפוכות הזמן, ישנה בעיה שמהצד הפנימי של קיר המפעל קורה שמלגזות מתנגשות בו, וכך נוצרו גם סדקים בקיר.

העבודה מתחלקת לתיקונים, לגרום לקיר להיראות אחיד, ולאחר מכן יבוא החלק של אריחי המשפחות. סביבו מתוכנן יום פעילות של הקיבוץ שעוד לא ידוע מתי יקרה.

מה יעשו עם משפחות שהתווספו לקיבוץ ולא מופיעות בקיר?

נשתדל שכל מי שהיה על הקיר יישאר, ותהיה הוספה של אנשים חדשים מהקיבוץ שלא מופיעים כעת.

מול מי אתה עובד בקיבוץ?

מול ריכוז שירותים, בניין (גם מול הפועלים וגם מול יניב קלי), מיכל שבולת, וגם עם גינות נוי על תכנון מחדש של הצמחייה במקום. כשאני נתקל בבעיה אני פונה לאחד מהגופים האלו.

האם היה לך ברור שאתה לוקח על עצמך אתגר זה?

כפי שסיפרתי, זמן קצר אחרי שיצאתי לדרך פרצה המלחמה, וזה היה הזמן שהמשימה נראתה לי בלתי אפשרית ליישום.

היום אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות, להיות בתוך עשייה כזו. יגיע שלב, שכבר הוזכר כאן, שהקהילה תהיה יותר מעורבת בעשייה סביב הקיר.

האם רואים כבר שינויים לעומת מה שהיה בקיר?

לפני שנה עשיתי ניקיון עם מכונת לחץ על כל הקיר. עשיתי את זה לבד וזה היה מאתגר. גם הורדתי אריחים שהיה צריך להוריד — חלקם יוחזרו וחלקם לא. יהיה צריך להחליט מה יוחזר, ויש לי בעניין הזה יד חופשית.

היו טקסטים ששאול שילב, שדיברו על הקיבוץ ועל המפעל — והם נהרסו. עכשיו מחדשים אותם.

ישנה גם עבודה ארכיונית שמסתיימת לפני לא מעט שנים, וצריך להשלימה. בכך אני נעזר במאיר בראון ובארכיון.

יש עוד משהו שתרצה להוסיף?

קיבלתי מחנה קנז, שנתנה את ברכתה למיזם, הרבה תמונות על תהליך העשייה של הקיר וסקיצות של מה שיש בו.

מיכל שבולת גם סיפקה לי מידע. היא למעשה המנטורית שלי והתומכת האמנותית שלי בעשייה ובמיזם כולו.

בתחילה חשבו שחברת “תכלת” תעשה את כל השחזור, ואף הבטיחו לעשות זאת בזמן קצר יחסית, אך ביקשו המון כסף. ואז עלתה המחשבה לפנות אליי, והצוות מהעבר פנה אליי.

לסיכום, איך אתה מסכם עד כה את המיזם הזה עבורך?

זה המיזם הכי גדול שלקחתי בחיי. זה מרגש אותי שאני עושה אותו למען הקיבוץ ושזה פרויקט שמטרתו להישאר שנים אחרי…

אני מקבל הרבה רוח גבית מהחברים שעוברים ליד הקיר, וישנה אווירה טובה ואוהדת שמופנית כלפיי בהקשר של המיזם. המיזם הזה כלל לא פשוט עבורי. אני מתמודד נפש ומאובחן כפוסט־טראומתי, והמיזם עוזר לי להתפקס ולהחזיר לעצמי מיומנויות חשובות לראש.

המיזם הזה, ללא ספק וחד־משמעית, תורם לשיקום הבריאות הנפשית שלי ובכלל למצבי.

ישנם עוד דברים רבים במיזם הזה שידרשו הכרעות כספיות ויצירתיות – ונתמודד איתם כשיגיע הרגע.

בסך הכל, יש ימים שזה יותר קל עבורי, וכאלה שפחות.

לסיכום:

היה עבורי מעניין וחשוב להתוודע לעשייה המאתגרת והחשובה של עמית, לראות כמה הוא משקיע בה, וגם כמה היא תורמת לו חוזק נפשי ויכולת לממש את כישוריו.
מקווה שכך יהיה גם עבור מי שיקרא את הריאיון עימו.