ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

חגיגת יום העצמאות בקיבוץ

1950 , שמן על בד

יוחנן סימון מחפש דרך לשלב בין האידיאלים של הקיבוץ לבין שפה אמנותית מודרנית, מופשטת וסמלית.

הציור שמופיעה מעלה משקף את תפיסתו של סימון: נוף טבעי שופע חיים משתלב עם קהילה מחבקת. שתי אימהות וילדיהן עומדים משני צידי הציור, כמו שומרות על המסגרת המשפחתית והחברתית. המבנה הסימטרי והצבעים החמים (אדום, חום, צהוב) יוצרים תחושת יציבות, שייכות וחום אנושי.

במרכז הציור – קבוצת צעירים רוקדים. ייתכן שהמחול בוים על ידי צשקה רוזנטל, שהייתה אחראית בגן-שמואל על עיצוב חגי הקיבוץ. על כך כתבה האוצרת טלי תמיר: “ציוריו של סימון, המתארים את המחולות בחגיגות הביכורים ובחגיגות יום העצמאות קיבעו את המסורת כתמונה בזיכרון וכרגע שיא בחיי הקהילה.”

(טלי תמיר, ”יוחנן סימון: דיוקן כפול”, מוזיאון תל-אביב, 2001 , עמ’ 87).

הציור משלב תנועה עם יציבות, דמויות פשוטות אך סמליות, ויוצר רשת עדינה של קווים שמחברת בין כל הפרטים. כך מצליח סימון לשלב בין סגנון מופשט לבין תוכן ריאלי – ולצייר את חזון הקיבוץ כעולם טוב ומוגשם.

מתוך כתבה של גדעון עפרת.

הביאה לפרסום: מיכל שבולת