פגשתי את רובה אמאש בהפסקה בחדר האוכל. רובה עובדת אצלנו כבר יותר משנתיים. היא בת 29, גרושה כבר שמונה שנים, ואם לילדה בת 10. היא גרה עם משפחתה בכפר ג’אסר א-זרקא, שבין קיסריה למעגן מיכאל – מקום יפהפה על כביש 2, מול חוף הים.

רובה מספרת:
“לפני שלוש שנים החלטתי ללמוד, אחרי שסיימתי בגרות מלאה ופסיכומטרי. עשיתי תואר ראשון בניהול ומשאבי אנוש במכללת רמת גן, ועכשיו אני לומדת לתואר שני בניהול ארגון וניהול עסקים וייעוץ ארגוני במכללת אונו בחיפה. תמיד שאפתי להתקדם, עד להשלמת דוקטורט.”

במקביל, רובה עובדת בחדר האוכל בקופות. היא מספרת: “יש לי קשר טוב עם חברי הקיבוץ ועם עובדי חדר האוכל. אני עושה את העבודה ברצון, ורוצה לתת תמורה ראויה להזדמנות שניתנה לי לעבוד ולהשתכר בקיבוץ. לפעמים אני מרגישה את המתח שקיים בין ערבים ליהודים, במיוחד בתקופות של מלחמה – אבל זה לא אישי. אני מבינה את המורכבות, מכבדת את האנשים, ומרגישה שגם מכבדים אותי. אני מאמינה בחיים משותפים ומזדהה עם הכאב של שני הצדדים.”

שאלתי את רובה איך זה לחיות בכפר ג’אסר.
“למרות המיקום המיוחד והפוטנציאל לפיתוח, המצב בכפר מאוד קשה, ומדאיג אותי בתקופה האחרונה. היה ירי, ולא הושם סוף לרצח. הסיבות לכך רבות: ראש המועצה לא מקדם את הכפר ודואג רק לעצמו ולמקורביו, ולא משפר את התנאים. הנוער משועמם, ואין לו מטרה להתקדם. הרבה אנשים עובדים במשק – שזה לא בושה – אבל השכלה ותפקיד מקצועי משפרים הרבה בחיים. צעירים רבים לא לומדים אחרי התיכון, ורבים גם לא עובדים. יש התפרעויות ואלימות, הרבה לחץ ומתח. אימהות מגדלות את הילדים בתוך מתח וצעקות, וכך הילדים לומדים לתקשר באלימות. גם הגרוש שלי היה כזה והתנהג אליי באלימות. אחרי הלידה עזבתי מהר את הבית ועברתי להורים שלי. הם המשענת הכי טובה שלי – שניהם עובדים, מטפחים את המשפחה, וקיבלו אותי ואת הילדה ונתנו לנו כל מה שיכלו כדי להתקדם. זה דוגמה להורים טובים ותומכים.”

רובה מוסיפה:
“אני מקווה שיהיה שיפור בכפר, שמתקשה להתפתח ולהיות מוצלח ומתקדם יותר. צריך להאמין בעצמנו ולחנך את הילדים באהבה ושמחה, ולאפשר להם להתפתח בעולם. ללמוד טוב, לתת הזדמנות ולהאמין בהם. יש בכפר הרבה צעירים מלומדים שיכולים להיות מעורבים בבחירות הבאות – זו הזדמנות אמיתית לצעירים להשתלב. יש להם כוח לשפר, לצמוח ולהוביל לשינוי. אני מקווה שיגיע היום שבו יאמינו שצריך לתת הזדמנות חדשה, ולא לבחור שוב באותם אנשים. כך נוכל לבנות אוכלוסייה טובה ולקדם את הכפר, שיהיה כמו כפרים אחרים בעולם.”

רובה היא אישה נאה ואסרטיבית, שיודעת לעמוד על שלה ולהגשים את מטרותיה כדי לשפר את חייה. לאחרונה חזרה מעלייה למכה עם כל משפחתה, וקיבלה את התואר “אומרה”. כמוסלמית מאמינה, היא מתפללת חמש פעמים ביום ושומרת על תלבושת צנועה כבר מגיל 18.
“הביקור במכה, שהוא אחד המצוות באסלאם, היה בשבילי מאוד משמעותי ומרגש. אני מרגישה שלמה ורגועה יותר. מאמינה שאלוהים יודע מה יש לי בפנים.”

בעתיד הקרוב רובה מתכננת לעבור לכפר קאסם, לבית הארוס שלה.
“הוא בחור טוב. עובד בתל אביב כמנהל עבודה באתר בנייה וגם כמנופאי. הקמנו יחד עסק בתחום מכירת רכבים יד שנייה וגרירת רכבים תקולים ופגועים, ומתכננים להקים מגרש גדול יותר למכירת רכבים ומשאיות. אנחנו מאמינים שזה יצליח כמו עד עכשיו. אני עוזרת לו בכל הצד המנהלי. גם חתונה כבר באופק…”

אני מודה שאני חוששת שרובה תעזוב אותנו – אבל רק לטובת חיים טובים יותר.

אני רוצה לאחל לה שתמשיך להיות קשובה לעצמה, ושבפרק החדש בחייה תמצא אושר גדול.