< דפדפו ימינה ושמאלה בגלריה >

ניתן להגדיל את התצוגה בתנועת צביטה נפתחת

ביום שלישי האחרון, בהובלת גבריאל דאונוב, אירחנו אצלנו בדק את פלוגה ב’ מגדוד 17 של חטיבת גולני וקרוביהם, כ-200 איש, לציון חמישים שנה לקרב הראשון על החרמון במלחמת יום הכיפורים.

אני, בתור “הבת של”, שנולדה יותר מעשור אחרי המלחמה, ידעתי שאבא לחם במלחמה בחרמון וידעתי גם שנפצע, אבל זהו בערך. בכל שנה אבא נוסע לטקס בחרמון, ועד יום שלישי האחרון לא חיברתי את הנקודות לכדי תמונה ברורה, לא הבנתי שאבא שלי גיבור מלחמה!

במכת הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים הסורים כבשו את המוצב ”ישראלי” שבחרמון ולכדו בו חיילים ישראלים. הפלוגה של אבא, שנשלפה בסיום קורס מ”כים, הייתה חלק מהכוח שנשלח ביום השני ללחימה (08.10.1973), במטרה לשחרר את החרמון מידי הסורים.

המודיעין שקיבלו לא היה מספיק מדויק. הם נקלעו למארב סורי במהלכו ספגו אש כבדה עד שנאלצו לסגת, כאשר הפלוגה מתמודדת עם כמות גדולה של פצועים והרוגים.

במהלך הערב הלוחמים הוותיקים הוקירו את אלו שאינם – הגיבורים שנפלו בהגנה על המדינה, סיפרו עליהם ונזכרו בהם. בנוסף, צוות צילום של תאגיד השידור הישראלי – כאן 11 – נכח באירוע ותיעד את המפגש המרגש.

כל הערב הסתובבתי בתחושת הוקרה והערכה כלפיהם. כמה מיוחד להסתובב בין החבורה הזאת של הגיבורים, שרק על חלקם אפשר לראות את שעברו במלחמה. מצאתי את עצמי תוהה מה מתחולל אצלם מתחת לפני השטח, ואיזה זכות נפלה בחלקנו לארח אותם ולשמוע את הסיפורים שלהם.

תודתנו הגדולה לכל החברים והחברות שהתגייסו לעזור באירוע, ובמיוחד לאורי עמיר שניגן ושר, לטל רותם שחיבר והפעיל את המסכים והמקרן, לגן שמואל מזון על תרומת המיצים, לקארן ונתי רכזות התרבות ולצוות ההגברה – המוסדניקים המקצוענים.

שבת שלום,

מעין דאונוב